כדאי לקרוא
תיאור הגוף כשהוא ביציבה נכונה, בעמידה: מבט מלפנים
- כפות הרגליים ניצבות, מקבילות זו לזו, ברוחב האגן, עם קשת כף הרגל מורמת, אך הבוהן הגדולה נשארת במגע עם הרצפה. חשוב שהמשקל יתחלק באופן שווה בין הרגליים. המשקל נוטה מעט קדימה, לכיוון כריות כף הרגל.
יש מורים לפיתוח קול המעדיפים שזמרים יעמדו כשרגל אחת במצב של צעד קדימה. במקרה כזה חשוב להחליף מעת לעת בין הרגל הקדמית לרגל האחורית כדי להימנע מא- סימטריה, כי הגוף מתארגן בכל צד באופן שונה.
- הברכיים מקבילות, עם פנייה קלה החוצה מעל האצבע השלישית של כף הרגל. הברכיים לא נעולות ולא כפופות: הן ישרות עם תחושת "כיס אוויר" בין הירך לשוק.
האגן מונח באופן שווה על שתי הירכיים ומורם מעליהן. הוא אינו שקוע קדימה ואינו נוטה אחורה. תחתית האגן מאחור נמוכה מתחתית האגן מלפנים. (איור 1)
- בית החזה מורם מעל המותן, כך שיש מרווח גדול בינו לבין האגן.
- הכתפיים מונחות בחופשיות, בגובה שווה מעל בית החזה. הזרועות, האמות וכפות הידיים תלויות ומשוחררות. הדימוי המתאים להמחשת מנח בית החזה, הכתפיים והזרועות הוא דימוי של גלימה רכה וכבדה המונחת על קולב ונופלת כלפי מטה. מרכז בית החזה – עמוד השדרה החזי – משול לקולב הנושא את הגלימה.
- הצוואר נוטה מעט קדימה מבית החזה והעורף מתארך.
- הראש מונח גבוה מעל הצוואר. בסיס הגולגולת מאחור הוא גבוה ונמצא בקו אחד עם גובה בסיס האף. החלק התחתון של הפנים מהשפה העליונה ומטה ממוקם מתחת לגובהו של בסיס הגולגולת. הראש מונח ב"קלות" מעל הצוואר ויכול להתנועע בכל רגע נתון.(איור 2)
- הלסת התחתונה משוחררת, לא נלחצת קדימה וגם לא לאחור.
- החלק האחורי של הגוף, מעצם הזנב ועד לבסיס הגולגולת, ארוך יותר מאשר החלק הקדמי. כתוצאה מכך המרחק בין עצם הערווה לבין הסנטר קצר יותר מאשר המרחק בין עצם הזנב לבין בסיס הגולגולת.
